פסק-דין בתיק ע"ו 46034-07-11

1.         המשיב, יליד 1961, חולה נפש (סכיזופרניה). ביום 6.8.02 התנפל על המנוח, א. א. ז"ל, בשנתו, הכה אותו מספר רב של פעמים באמצעות מקל ובכך גרם למותו, הכל כמתואר בכתב האישום שבתיק פ"ח 5061/02 של בית המשפט המחוזי בירושלים.

            לאחר שהוברר כי המשיב חולה הוצא נגדו צו אשפוז ביום 24.11.02 ומאז הוא מאושפז, מכוחו של הצו, בבית החולים שער מנשה. עניינו של המשיב נדון מדי תקופה בפני הוועדה הפסיכיאטרית כנדרש על פי ההוראה שבסעיף 28 של חוק טיפול בחולי נפש, התשנ"א-1991 (להלן: החוק). כמו כן, בא עניינו לבחינה על ידי בית משפט זה פעמים רבות (ע"ש: 805/03, 848/04, 988/04, 1081/04, 1083/05, 1177/05, 868/06, 985/07, 1040/07, 583/08, ע"ו: 25424-09-09, 25545-01-10, 36193-12-10). כמו כן, דן בית המשפט העליון בעניינו של המשיב: ר' ע"פ 11078/08 מיום 25.2.09.

            הנושא שהועלה לדיון שוב ושוב בהליכים האמורים עניינו חופשות המוענקות למשיב מדי פעם על ידי הוועדה הפסיכיאטרית, המוסמכת לעשות כן בהתאם להוראת סעיף 28(ב) של החוק. לכך מתנגד המערער. הפעם נסב הערעור על שתי החלטות של הוועדה הפסיכיאטרית שבראשות עו"ד גב' גינסברג: החלטה מיום 13.7.11 והחלטה מיום 3.8.11.

2.         אין חולק כי העיקרון החל על המשיב הוא זה שנקבע ואושר על ידי בית המשפט העליון בע"פ 11078/08 הנ"ל: נדרש, על מנת לאפשר יציאה לחופשה של מי שביצע מעשה רצח מחמת מחלתו "שינוי יסודי ובסיסי, רציף ולאורך זמן, בעקבות טיפול במסגרת אישפוזו (של המשיב), שיש בו לשלול ברמת וודאות גבוהה את מסוכנותו לשלום הציבור, לחלק ממנו או לעצמו."

            תנאים אלו התמלאו לגבי המשיב אשר יצא משך כ- 20 פעמים לחופשות (ביום 5.9.07 אף ברח לאחר דיון בבית המשפט בעניינו והוחזר לבית החולים על ידי המשטרה). לאחר מכן בתקופות שונות חלה החמרה במצבו ולאחרונה הוא יצא לחופשה למשך 48 שעות, לשהות עם משפחתו בליל הסדר, ביום 6.4.11. 

            בהחלטת בית משפט זה מיום 9.1.11 (ע"ו 36193-12-10) צוין כי "חוסר היציבות במצב הנפשי של המשיב הוא ממאפייני מחלתו כאשר בקלות רבה, בשל סיבה לא ברורה או לא מהותית הוא גולש שוב למצב פסיכוטי ... ". בוטלה לפיכך החלטת הוועדה מיום 24.11.10 ליתן לו חופשה חד פעמית וצוין כי "יש להמתין ולראות במשך התקופה הבאה כי מצבו יתייצב שוב לאורך זמן עד כי ניתן יהיה לשלול 'בוודאות קרובה' כי חופשותיו תסכנה את הציבור." יחד עם זה, כפי שנרשם בע"פ 11078/08, לא נסתם הגולל על האפשרות ליתן למשיב חופשות. גם כיום גולל זה אינו סתום ויש לבחון האם, במצב הנוכחי, החלטת הוועדה בדבר מתן החופשה, סבירה.

3.         בדיון בפני הוועדה ביום 13.7.11 היה המשיב מסודר בהופעתו החיצונית, שיתף פעולה, חשיבתו הייתה יחסית מאורגת, ללא הפרעות גסות בתוכן. מהלך החשיבה היה בקצב רגיל, האפקט היה מצומצם אך תואם, השיפוט ובוחן המציאות סבירים, ההתנהגות הייתה רגועה ושקטה וחברי הוועדה סברו כי קיימת תובנה מסוימת של המשיב, למצבו ולמחלתו. המסוכנות שבו לעצמו ולאחרים הוערכה ברמה נמוכה והוחלט ליתן חופשה חד פעמית למשך 48 שעות, בליווי שני מלווים.

            הוועדה נימקה: "(המשיב) נמצא ברמיסיה, ולאחרונה לא היה מעורב באירועים חריגים, רגוע ושקט משתף פעולה עם מטפלים במחלקה, נוטל טיפול תרופתי כנדרש ללא התנגדות, קיימת תובנה מסוימת למצבו ולמחלתו."

            החלטה זאת של הוועדה ניתנה בלא שבאת כוח המערער מצאה לנכון להופיע ולשטוח טענותיה בפני הוועדה כנגד יציאת המשיב לחופשות, אם כי העמדה המתנגדת לכך הובאה בפני הוועדה, בכתב, והיא ביקשה כי אם הוועדה תעניק חופשות יעוכב הביצוע עד אשר יתברר העניין בבית המשפט.

            משהוגש הערעור עוכב הביצוע אך ניתנה החלטה מיום 27.7.11 לפיה על הוועדה לקיים דיון חוזר בעניינו של המשיב תוך 14 יום ולדיון זה יוזמן בא כוח היועץ המשפטי לממשלה אשר התבקש לא להסתפק בהבאת טיעונים בכתב, אלא יתייצב בפני הוועדה ויפרט בפניה את טענותיו. עוד צוין בהחלטה כי "בדיון האמור תציב הוועדה בפניה את השאלה הבאה: האם היא השתכנעה כי נשלל הסיכון בהיות החולה בחופשה המאושרת לו, אם תאושר, בוודאות קרובה, ותנמק על יסוד מה היא משוכנעת כאמור. הוועדה גם תבדוק ותתייחס לזהות המלווים ולאמצעי הביטחון שבידיהם למקרה שהחולה לא יקיים את הנדרש, להיות תחת פיקוחם המלא, בכל זמן החופשה וחזרתו במועד שנקצב לבית החולים."

4.         בעקבות זה התכנסה הוועדה ביום 3.8.11 לדיון חוזר בעניינו של המשיב.

            בפני הוועדה עמדה הערכת הרופאים מיום 28.7.11. הם מפרטים את הרקע הנוגע למשיב ולמחלתו ומסבירים כי לאחר החלטת הוועדה מיום 6.4.11 הוא יצא לחופשת חג בליווי שתי אחיותיו והדיווח על מהלך החופשה היה חיובי. לאחר מכן הייתה תקופה של אי יציבות קלה במצבו הנפשי כתוצאה מן האכזבה שלא מתוכננות פניות תכופות אל הוועדה לאפשר הוצאתו לחופשות נוספות. עקב כך היה המשיב מתוסכל וחסר סבלנות, סף הגירוי היה נמוך, אך "ללא גילוי אלימות או תוקפנות של ממש". ניתן לו עקב כך טיפול קוגניטיבי, פרמקולוגי, ופסיכולוגי פרטני והוא "הצליח להתגבר על הקושי, מצבו התיצב, התארגן, שוב נעשה קואופרטיבי וקומוניקטיבי. במהלך כחודשיים וחצי מצבו יציב, עובד בהתמדה בריפוי בעיסוק, עוזר בעבודות המחלקה ויוצא למועדונית בתדירות פעם בשבוע ללא דוח על חריגות כלשהי בהתנהלותו ... בבדיקות חוזרות ללא עדות למצב פסיכוטי פעיל או הפרעה אפקטיבית מג'ורית. נמצא בטיפול אישי."

            באשר למצבו הנפשי הנוכחי מתארים הרופאים כי הוא שקט פסיכומוטורית, האפקט מעט מצומצם, החשיבה היא ללא הפרעות במהלך, ובתוכן אין מחשבות שווא ויש בו "התעסקות סביב עתידו, התמודדות עם אכזבות, כגישה פוזיטיבית ותקוות לשינויים חיוניים עתידים." הוא שולל כוונות לפגוע בעצמו ובזולת, הוא איננו מעורב באירועים חריגים ויש בו תובנה וביקורת למצבו, למחלתו ולחשיבות שבנטילת התרופות. המשיב "שמור קוגניטיבית - בהכרה מלאה, מודע צלול, מתמצא בכל המובנים, זיכרון שמור בכל הטווחים, ריכוז תקין. נקי ומסודר בהופעתו החיצונית, דואג היטב לצרכיו. בשיחות משתף פעולה, יוצר קשר עין, עונה לעניין." יחד עם זה יש בו "צורך לה(ת)בלט, למשוך תשומת לב, נטיה למאבקי כוחות, פגיעות, סף תסכול נמוך, ערך עצמי נוטה לגבוה ולא תמיד יציב (ללא רקע של שינויים אפקטיביים מג'ורים)."

            הרופאים העריכו כי המסוכנות שבמשיב נמוכה, וסיכמו: "מדובר בגבר בן 50, נמצא באשפוז ממושך כ-8 שנים בתוקף צו לאחר רצח ... יצא לחופשת חג לליל הסדר בליווי שתי אחיות עם דווח חיובי ביותר. בבדיקות חוזרות ללא עדות למצב פסיכוטי פעיל או הפרעות אפקטיביות מג'וריות מזה מספר חודשים. נמצא ברמיס(י)ה די איכותית, נמצא בטיפול אישי ומשתף פעולה בטיפול. ללא מעורבות בארועים חריגים ... לאור מצבו המאוזן של המטופל, העדר סימנים פסיכוטיים פעילים במשך מספר חודשים, שיתוף פעולה במחלקה והתנהגות ללא חריגות, אנו ממליצים על חופשה חד פעמית בליווי 2 אנשים."

5.         הוועדה הלכה בעקבות הערכה זאת של הרופאים. בבדיקה בפניה, ציינה הוועדה, הייתה הופעתו של המשיב מסודרת, "מתמצא בזמן ובמקום ובסיטואציה, ... מגלה יכולת איפוק שאיננה שכיחה בסיטואציות של שתיקה הנמשכת קרוב לשעה הרצופה גירויים סטראסוגנים רצופים ... המוכיחים את טיב הרמיסיה ותובנתו למחלה ומודע(ו)תו לסימפוטים (צ"ל: סימפטומים) מקדימים לסיכון אפשרי בכיוון הפוך לכל מה שהפנים בתהליך של פסיכוטרפיה שבועית נוספת לטיפול התרופתי המוכוונת לאיתור סימני המחלה לגילוייה לצוות, חרף זאת בתכני החשיבה התמודד עם טיעונים אלה היטב והבהיר שגם בעבר ולכל אורך הדרך היום עוד יותר מקפיד לחלק עם המטפלים והצוות סימני שינויי(ם) בתמונת המחלה מזה תקופה של שנה מצבו יציב ... . שולל הפרעות פרספציה, קשב וריכוז שמורים, נינוח, מגלה תבונה למצבו, בוחן מציאות ושיפוטה שמורים. בכל מהלך הבדיקה יוצר קשר עין, עונה לעניין ולמרות שאלות חוזרות ונשנות אין סימנים לתכנים פסיכוטיים שהיו בעבר ולמרות פרובוקציות חוזרות במהלך הבדיקה אין סימנים לסף גירוי נמוך או אי עמידה בתסכול."

            הוועדה העריכה את המסוכנות במשיב לעצמו ולאחרים, כזו המצויה ברמה הנמוכה; החליטה לאפשר מתן חופשה חד פעמית בלבד למשך עד 48 שעות בליווי המלווים הקבועים המוכרים לוועדה, ונימקה:

"החולה נמצא ברמיסיה טובה מזה תקופה ארוכה מזה למעלה משנה, הוועדה השתכנעה כי נשלל הסיכון ממנו בוודאות קרובה וזו נוכח טיפול משולב של טיפול תרופתי יומי ולטווח ארוך ופסיכוטרפיה מוכוונת למחלה ולסימניה, באשר למלווים אלה לא הופיעו היום בפנינו אך הוועדה מכירה אותם מוועדות קודמות שוחחה עמם והתרשמה מיכולתם לפקח על החולה בחופשות ולדווח על כל שינוי במצבו, גם היום מונח בפנינו מכתב מהאחות שממנו עולה שהחופשה עלתה יפה."

            על כך הוגש הערעור.

6.         באת כוח המערער טוענת כי הוועדה טעתה בכך שהגיעה למסקנה כאילו נשלל הסיכון שבמשיב בהיותו בחופשה וזאת לנוכח התנהגותו כמפורט בקרדקס הרפואי שם מפורטות סיטואציות שונות שבהן ביטא המשיב אי שקט, כעס וכדומה. עוד טוען המערער כי על פי הקריטריון המחמיר שנקבע בפסיקה לגבי הרמיסיה הנחוצה אשר יש בה כדי לאפשר יציאת חולה שרצח לחופשה - צריכה הרמיסיה להיות יציבה וממושכת ולא די במצב תקין לאורך מספר חודשים. תקופה הטבה זאת, לטענת המערער, אין בה כדי לנטרל את הסיכון שבמשיב.